פסק-דין בתיק ת"א 10477-08

לפני תביעת ספק-לקוח לפיצוי בגין הפרת חוזה שהוגשה ע"י התובעים כנגד הנתבעים 1-3 ותביעת לשון הרע שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבעים 2 ו-3.

הנתבעים 2 ו-3 הגישו תביעה שכנגד כנגד התובעים 1 ו-2 בגין לשון הרע.

רקע כללי:

התובעת 1 ( להלן: "התובעת") הינה חברה העוסקת באירוח שרתי אינטרנט, תכנות אתרים, אבטחת מידע ומעלה אתרים לחלל האינטרנט.

התובע 2 ( להלן: "התובע") הינו הבעלים של התובעת ומנהלה.

הנתבעת 1 ( להלן: "בזק בינלאומי" או "הנתבעת") הינה חברת תקשורת המחזיקה ומתפעלת בפתח תקווה "חוות שרתים" ( להלן: "חוות השרתים") המשמשת מרכז לשרתי מחשב, המקושרים לאינטרנט.

הנתבעים 2 ו-3 הינם עובדי הנתבעת אשר פעלו במועדים הרלוונטיים לתובענה כחלק מהצוות הטכני בחוות השרתים.

במסגרת פעילותה העסקית, נזקקה התובעת לשירות המוענק באמצעות חוות השרתים וזאת בכדי לארח את שרתי האינטרנט שלה במקום המאפשר חיבור אמין ומהיר לאינטרנט הכולל השגחת טכנאי במשך 24 שעות ביממה, מיזוג קבוע ובקרת חשמל.

התביעה העיקרית נסבה סביב טענת התובעים להתקשרות חוזית שנעשתה מול הנתבעת בסוף שנת 2006, בנוגע להתחייבות הנתבעת לאחסן את שרתי התובעת בחוות השרתים של הנתבעת, כאשר לטענת התובעים התחייבות חוזית זו הופרה באשמת הנתבעים 2-3 וכי כתוצאה מהפרה חוזית זו, נגרמו לתובעים נזקים כלכליים כבדים ביותר ואף הופסקה פעילותה העסקית של התובעת.

בנוסף לתביעה החוזית כנגד הנתבעים, הגישו התובעים תביעת לשון הרע כנגד הנתבעים 2 ו-3 בטענה כי הנתבעים 2-3 פגעו בשמם הטוב של התובעים, עת הפיצו בקרב עובדי הנתבעת שמועות כי התובעים נוקטים בפעולות של משלוח "דואר זבל" ברשת וכי הינם "ספאמרים" (מפיצי "דואר זבל" ברשת), כאשר עובדה זו איננה נכונה ואף הנתבעים 2 ו-3 ידעו שהיא איננה נכונה.

בגין הפרת החוזה, העמידו התובעים את סכום תביעתם על סכום בסך 396,000 ש"ח, כאשר בגין הוצאת לשון הרע נגד התובעים על ידי הנתבעים 2 ו-3, העמידו התובעים את סכום תביעתם על סכום בסך 100,000 ש"ח, כאשר הם תובעים סך של 50,000 ש"ח מכל אחד מהנתבעים 2 ו-3 כפיצוי ללא הוכחת נזק.

הנתבעים מנגד, טוענים כי בין הצדדים לא נחתם חוזה מחייב וכי "טופס ההזמנה" שנחתם על ידי התובעים לא השתכלל לכדי חוזה מחייב, מאחר ולאחר שפרטי ההזמנה נבדקו על ידי נציגי הצוות הטכני של הנתבעת (הנתבעים 2 ו-3) וע"י מנהל חוות השרתים מר ניר יעקובסון ( להלן: "מר יעקובסון"), הוחלט שלא להתקשר עם התובעים ולספק להם את השירות המבוקש וזאת לאור ניסיון עבר של הנתבעת עם התובעים, אשר איחסנו את השרתים שבבעלותם בחוות השרתים של הנתבעת החל ממחצית שנת 2002 ועד לסוף שנת 2004.

במהלך תקופה זו ספגו שרתי התובעים התקפות חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה אשר על פי הנטען, העמידו את תשתיות הנתבעת ואת כלל לקוחותיה בפני סיכון ממשי . עוד נטען כי התובעים מעולם לא נענו לדרישותיה של הנתבעת לנקוט באמצעי הגנה מתאימים מפני התקפות אלה.

הנתבעים טוענים, כי מאחר והנתבעת לא חתמה על "טופס ההזמנה" לאחר שהוא הועבר אליה מאת התובעים כשהוא חתום ומאחר והיא החליטה שלא להיענות לטופס ההזמנה אשר נשלח אליה על ידי התובעים (אשר מהווה הצעה) ולא סיפקה לתובעים את השירות המבוקש (ועל כן לא בוצע קיבול על ידה), לא נחתם חוזה מחייב בין הצדדים ועל כן אין היא חייבת בפיצוי כלשהו לתובעים.

הנתבעים 2-3 אף הגישו תביעה שכנגד כנגד התובעים, אשר בה הם טוענים להוצאת לשון הרע על ידי התובעים כנגד הנתבעים 2-3 וזאת במהלך שיחות שקיים התובע עם עובדי הנתבעת, כאשר לצרכי אגרה העמידו הנתבעים 2-3 את התביעה שכנגד על סכום בסך 100,000 ש"ח מתוך סכום פיצוי נטען בסך 650,000 ש"ח.

טענות התובעים:

התובעים ערכו משא ומתן ממושך עם הנתבעת על מנת להעביר את שרתי התובעת מחוות שרתים של 012 לחוות השרתים של הנתבעת, כאשר ביום 03.12.06 לאחר שיחה עם נציג הנתבעת בשם שניר בן שלום ( להלן יכונה: "שניר") אשר שימש באותה עת כמנהל לקוחות אצל הנתבעת, הועבר לתובעים מאת שניר "טופס הזמנת אירוח שרת" ( להלן: "טופס ההזמנה") אשר מולא בחלקו על ידי שניר (בין היתר מילא שניר בטופס ההזמנה את המחיר החודשי שישולם עבור השירות ואת סוג השירות) כאשר התובעים התבקשו להשלים פרטים נוספים בטופס ולהעבירו חזרה בפקס כשהוא חתום, לידי הנתבעת.

במקביל להעברת טופס ההזמנה, הועבר לתובעים טופס תנאים כלליים המהווה חלק בלתי נפרד מטופס ההזמנה והכולל בין היתר תנאים בנוגע ליחסי הצדדים, לתוכן השירות, לאחריות ושיפוי הצדדים וכן הוראות בנוגע לסיום ההסכם (טופס ההזמנה והתנאים הכלליים לשירות צורפו לכתב התביעה וסומנו כ"נספח א'").

ביום 03.12.06 חתמו הנתבעים על טופס ההזמנה ובכך אישרו את קבלת תנאי ההסכם שמהווה חוזה אחיד אשר נוסח על ידי הנתבעת.